דברים לזכרו של יואב

הכרתי את יואב כתלמיד רציני, מעמיק ורחב אופקים, וכעוזר מחקר מסור, קפדן ושיטתי. לא הכרתי אותו די הצורך, לצערי, כאדם, כחבר, כפעיל חברתי, כמחנך. זאת בגלל צניעותו הרבה. ידעתי שאין הוא בריא לגמרי, אך הוא כמעט ולא דיבר על כך, ומעולם לא הזכיר את חומרת בעיותיו הרפואיות. ידעתי על פעילותו החברתית והחינוכית בקיבוץ העירוני "בית ישראל[???]" שבגילה, אך גם על כך המעיט לדבר ולספר. צניעות מופלגת ומאור פנים מתמיד היו קווי האופי העיקריים שהקרין. ובהתחשב במצבו הגופני מצד אחד ובפעילויותיו האינסופיות (שעל רובן שמעתי רק לאחר מותו) מצד שני אין זה אלא מדהים.

כעוזר מחקר שלי במסגרת קבוצת המחקר "חינוך ודת: בין מסורת לחידוש" במרכז סכוליון למחקר רב-תחומי בלימודי היהדות סייע לי יואב באיסוף תרגומים, פרשנויות ודרשות על הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי, כ"ב, 6). עיקר מחקרי נגע למסורות הנוצריות בהבנת הפסוק הזה, אך הודות להשכלתו היהודית הרחבה, סייע לי יואב רבות גם באיתורם של מקורות יהודיים לנושא זה. ואמנם, אישיותו האינטלקטואלית של יואב התבטאה בשילוב הנדיר, אך עם זאת, החשוב כל כך, של היכרות מעמיקה הן של התרבות היהודית והן זו הנוצרית-המערבית. היכרות זו כולה אמרה סובלנות, פתיחות והערכה לחשיבותו של דיאלוג פורה בין תרבויות. רק בדיעבד נתתי את דעתי לכך שהפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" היה כה מתאים לדרכו של יואב עצמו ולהשקפתו החינוכית שלו.

נושא עבודת הגמר לתואר מוסמך אותה כתב יואב בהדרכתי יש בו גם כן משום שיקוף לאישיותו. הוא בחר להתמודד עם נושא מורכב וקשה: תפיסות האושר וגלגוליהן באנגליה של המאה הי"ז וראשית הי"ח. הוא התמקד בעיקר במעבר ההדרגתי מהבנת "אושר" במונחים של גאולה, השאיפה לגאולה שמעבר לחיים עצמם, אל ההבנה "המודרנית" יותר של אושר בעולם הזה. כמה אירוני, ועם זאת – כמה אופייני ליואב, שאת עבודתו האקדמית בשנה-שנתיים האחרונות לחייו הוא הקדיש לחקר סוגיית האושר!

מסיימים בדרך כלל במימרה "יהי זכרו ברוך!" לגבי דידי - זכרו של יואב יקר וברוך כבר עתה, וכזה יישאר תמיד, ומובטחני שכך גם לא רק בקרב בני משפחתו המסורה והכואבת, אלא בקרב כל מוריו, ידידיו, עמיתיו ותלמידיו הרבים. בחייו הקצרים הוא לימד את כולנו את ערכם של החיים, את מה שאפשר וצריך לעשות בהם.