דברים לזכרו של יואב

יואב,
יש סוציאליסטים שאינם אוהבים בני אדם.
יש אוהבי אדם שאינם סוציליסטים.
באיזו קלישאה ותיקה מבחינים בין "אהבת האנושות" לאהבת האנשים".
אך בנשמתך התלכדו שני אלה, אַהֲבַת האנושות ואהבת האנשים, כשני חלקיו של שלם אחד.
יותר מכך – במו אישיותך שמת ללעג את ההבחנה הזאת והצגת לעין כל את מופרכותה. כל מעשה שלך, כל מלה בשיחה, כל שורה כתובה, כמו שאלו אותנו: "איך אפשר?"
- איך אפשר להיות סוציאליסט בלי לאהוב באמת את האנשים?
- איך אפשר לאהוב את האנשים ולרצות באושרם, מבלי להיות סוציאליסט?
כי הסוציאליזם לא היה לך תאוריה או אידאולוגיה פוליטית אלא תורה. תורת-חיים.
כי הסוציאליזם שלך נבע מן המקור הטהור והאמיתי ביותר.
יואב, היה לך שכל חריף של אינטלקטואל שמעטים ישוו לו, אך לא משם נבעה תורתך. היה לך לב טהור ורגיש, אך לא משם נבעה תורתך. היו בך אומץ וכנות ומסירות, אך לא משם נבעה תורתך.
תורתך, יואב, נבעה מאהבתך: אהבת העולם ואהבת האדם ואהבת החיים. ידעת, כשם שיודעים אנו, כי זהו המקור המזין את הסוציאליזם ומפיח בו תנועה וחיים. וסוציאליזם שהתנתק מן המקור הזה סופו שיטעה בדרך.
היית איש אהבה גדול, יואב. אָהַבְתָּ את העולם ואת בְּרוּאָיו. ולא היה באהבתך שמץ נאיביות רומנטית. שכלך החריף הראה לך כל תקלה וכל קלקול וכל סִכְלוּת. לבך הָרָגִישׁ כָּאַב כל עוול וכל סבל – סבלם של אחרים קודם כל, ורק אחר כך סבלך שלך. מסירותך שלחה אותך פעם אחר פעם אל זירות המאבק.
אך כל אלה לא פגמו באהבתך. הם היו מבחנים שהאהבה מתחזקת בהם. לרגע לא שכחת כמה יופי יש בעולם, וכמה קרוב אלינו הדבר להרבות יופי. לרגע לא שכחת כמה טוּב אצור באנשים, וכמה שופעי חסד הם יכולים להיות, אם רק יתגברו על הפחד. ולרגע לא שכחת כמה עז הוא וחריף טעמם של החיים.
יואב, כשהיית אתנו עזרת לנו לא לטעות בדרך, לא להתבלבל: להשאר סוציאליסטים של אהבה. עכשיו אנחנו מתפללים שזכרך יעזור לנו.
היה שלום חבר אהוב שלנו. ככה נזכור אותך:
אוהב עולם, אוהב אדם, אוהב חיים.
גיבור של אהבה.