"הזמן לא ירפא
הפצע לא יגליד
את מה שלא תצעק
אף אחד לא יגיד"

בשנת 1986 הוצגה "מאמי - אופרת רוק" לראשונה וכיום נערכות ההכנות להעלתה על הבמה מחדש עם צוות זמרים ונגנים חדש. "מאמי" היא יצירת מחאה פוליטית וחברתית רדיקלית ולכן ראוי לבחון באיזה מידה היא רלונטית גם לימינו: מה מבקרת היצירה, מה השתנה מאז 1986, מה מהדברים ש"מאמי" מבקרת נעלם ובעיקר אילו דברים התחזקו.

הסיפור של "מאמי" הוא פשוט: מאמי היא צעירה החיה בעיירה דרומית נידחת שחתנה הטרי נפצע במלחמה והפך ל"צמח". היא נוסעת איתו לתל אביב בתקווה להצליח בעיר הגדולה אך שם היא מנוצלת כמלצרית בפאב יוקרתי, נופלת קורבן לניסיון אונס מצדם של שבעה פלשתינאים העובדים במקום, ומושפלת על ידי "התולעים" הגזענים שמצילים אותה. כך היא מדרדרת לבית הזונות של בתיה קלאסה. שם היא נפגשת עם פרופסור קופמשין (מכונת ראשים) שמתכנת את מוחה מחדש והופך אותה למאמי סופר סטאר  – כוכבת העתונות והטלביזיה. מאמי מקימה קרקס סאטירי ותנועה פוליטית חדשה. מתוקף הצלחתה הפוליטית היא מטיפה למלחמה שתגאל את העם מנגע אהבת החיים. ועדת החקירה שלאחר כשלון המלחמה מוצאת את מאמי אשמה בכשלונה וגוזרת עליה ועל בעלה ה"צמח" לשוב אל העיירה בדרום ולא לעזוב אותה לעולם.

כמו הסיפור גם הדמויות שאותן פוגשת מאמי ואפילו החשובות ביניהן כמו המספר הנרקיסיסט אינן מוצגות כדמויות מורכבות אלא יותר כסטריאוטיפיות ופלקטיות. אולם מאחוריהן מסתתרת סאטירה פוליטית חריפה. סיפורה העגום של מאמי מוצג אמנם כמכת גורל אולם למעשה השינוי היחיד שקורה בו שאינו כדרך הטבע הוא דווקא תכנות מוחה מחדש על ידי הפרופסור קופמשין וזהו השינוי היחיד הטוב בחייה.

מאמי שנולדה בעיירת פיתוח בדרום, הוזנחה על ידי המדינה ונוצלה בעבדותה במזנון תחנת הדלק. המפעל שהיה בעיירה נסגר, ואפילו בשיר העוסק בזמן חייה היפה ביותר, זה שלפני החתונה הריחות הם של שתן בנזין וליזול. למרות המצב הסוציואקונומי הגרוע של מאמי, בתור כלה עדיין יש לה תקווה אולם זו נמוגה כאשר בעלה נפצע. ושוב יש להדגיש שאין הוא נפגע על ידי גורל עיוור כי עם על ידי המלחמה. גם בהמשך ניצולה של מאמי בידי בעל הפאב אינו מקרי אלא הוא תוצאה של העובדה ש"על כל אחת בפאב יש עשר על הכביש". ניצולן של הנשים כשפחות וכזונות מוצג במחזה כשיטה שאינה נהוגה רק על ידי בעל פאב רע במיוחד אלא על ידי הממסד עצמו. הבורדל של בתיה קלאסה מופעל ב"שותפות מועדון קשישי מפא"י ההיסטורית ובחסות הסטגלציה על שם ז'בוטינסקי". זהו מפעל משותף לכל הגורמים הפוליטיים בארץ שכן "מתחת לגטקעס כולנו בני אדם". זוהי אחדות מזויפת שבה כביכול "כולם חברים עם כולם" אולם למעשה הנשים הן שנדפקות למעט בתיה קלאסה כלומר הסרסור. וגם כאן כמו בחיים לעתים קרובות המגדר, המוצא, המצב הסוציואקנומי הראשוני אינו קובע בהכרח את הגורל וכך בני אותו מגדר, מוצא, מצב סוציואקונמי וכו' הם גם בין המדכאים. אבל גם אז הם היוצאים מן הכלל.
 
נקודה חשובה נוספת בביקורת של "מאמי" על הממסד של מדינת ישראל הוא ההשוואה בין מאמי המנוצלת לבין הערבים שאונסים אותה. מאמי מנסה להתגונן באמצעות הטיעון שהיא נדפקה על ידי המדינה באותה המידה שהפועלים הפלסטינים מעזה נדפקו. מאמי מנסה בכך ליצור ברית של מקופחים. נסיון כזה במציאות כמעט ואינו קיים  מכיוון שבדרך כלל בני המעמד הנמוך בארץ אינם מגיעים להבנה שמי שאחראי למצבם הוא גם מי שאחראי למצב הפלסטינים ואינם רואים בגורלם צד של שיתוף. לכן כפי שמתנהגים במחזה הפועלים הפלסטינים גם בני השכבות הנמוכות היהודיות ו"המזרחיות" קוראות לפגוע בערבים ואינם פועלים לשיפור מצבם כלל.

למרות נסיונה של מאמי לסולידריות הפלסטינים מצויים במצב בו כביכול אין להם ברירה אלא "לדפוק אותה מתוך אידאולוגיה" מכיוון שהיא מייצגת את מדינת ישראל. הפלסטינים כמו מאמי מוצגים כמי שמוכרחים מתוקף הנסיבות שכפה אותן הממסד לבצע מעשים שאינם רוצים בהם. "מאמי" נכתבה ובוצעה ערב פרוץ האינתיפדה הראשונה וחזתה למעשה את ההתפרצות הפלסטינית האלימה שנבעה מעשרים שנות הכיבוש שקדמו לה ושבה נפגעים אזרחים תמימים רק בגלל שהם אזרחי מדינת ישראל ומייצגים בעיני המחבלים אותה. ראוי להדגיש שוב שבתחתית שרשרת המזון נמצאות הנשים.

גם מציליה של מאמי מידי האנשים אינם מוצגים באור חיובי אין הם מצילים אותה למענה אלא פועלים רק מתוך מניעים גזעניים ושנאה. הם מוצגים כתולעים העוזרים למדינה הדמוקרטית והמתוקנת לפעול וזאת על ידי התעלמות מכללי המוסר או המדינה. השיר "התולעים" יותר משהוא מבקר את הגזענים האלימים עצמם הוא מבקר את אותם יפי הנפש שסולדים מפעולתם של גזענים אלה אך אינם עושים שום דבר מעשי כנגדם. הם אמנם מארגנים עצומות ואף מחוקקים חוקים אולם הם למעשה מסכימים בשתיקה למעשיהם בטענה שחייבים לסטות מהמוסר על מנת לחיות או בלשון השיר "אם אתם רוצים לחיות, אם אתם רוצים להיות, שבו בשקט ותנו לתולעים לעבוד". ביקורת זו כנגד השמאל האפאטי נכתבה לפני הטבח שביצע גולדשטיין ולפני המשך פעילותן של "כך" ו"כהנא חי" אחרי שהוצאו אל מחוץ לחוק. מכאן יוצא שאמנם רעיונות גזעניים כמו טרנספר ואף רצח ערבים היו קיימים כבר אז אולם כוחם של בעליהן ומספרם רק גדל מאז וחלק מרעיונות אלה אף בא לידי מימוש. למרות זאת אין עדיין מספיק התנגדות.

בחלק השני לאחר שמאמי מדרדרת למקום הכי נמוך האפשרי כך נדמה כקרבן לאונס אכזרי ולהשפלה בידי מציליה ומשם לעבודה כזונה מתחיל ההיפוך. מה שנדמה בתחילה כגרסה חדשה ל"ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה" הופך באופן פלאי ומהיר לסיפור עליתה של אלילת תקשורת, מאמי סופרסטר. השינוי מתרחש בעקבות פגישה מקרית עם לקוח בבית הזונות (ברונו קופמאשין) ותכנות של המוח  על ידו. כלומר הוא אינו תוצאה של תהליך כדרך הטבע. אחת המשמעויות של עובדה זו היא שלמעשה אין למישהו במצבה של מאמי סיכוי ריאלי לצאת מ"הבוץ" מלבד אולי זכייה בלוטו או זכייה בראש חדש (נופך מעניין לאמירה זו מוסיפה טענתו של פרופסור קופמשין שהוא ב- 48 תכנת אלף מוחות של מנהיגים יהודיים).
משמעות אחרת לעובדה שמאמי תוכנתה להיות "מאמי-סופרסטאר" היא המכאניות. מאמי אמנם מציגה את עצמה כאנושית: "מאמי אוהבת, מאמי מבינה" אולם אהבתה היא כלפי ההמון הלא ברור של הצופים. יתרה מזו בסוף, כל מטרתה של מאמי היא לגאול את העם מיצר החיים שלו.

מאמי מתחילה את דרכה המקצועית בתוכנית שבה היא מאמי האמינה המבקרת והמקסחת (כך במקור) ואף הרוצחת(?) עוסקת בענייני דיומא. המוטו שלה הוא שאסור לחשוב לאט ולכן יש לפעול מהר ובכח ואין להתעסק בשטויות כמו ספרים. מאוחר יותר היא פותחת קרקס סטירי. השיר "הקרקס של מאמי", שהוא מעין הכלאה של שיר, תוכנית אירוח מזעזעת במיוחד, וקריקטורה פוליטית אינו רק ביקורת בוטה כנגד המפלגות והתנועות בארץ, אלא ביחד עם השיר שאחריו הוא גם תיאור בוטה וחריף לא פחות של היאוש מהכוחות הפוליטיים, החברתיים והכלכליים הקיימים. מאמי אינה מתענינת בביקורת פוליטית בונה אלא בבידור. אין היא עוסקת ביצירה תרבותית מכיוון שזו מצריכה מחשבה ולוקחת זמן, לכן היא יורדת אל הבידור הזול והנמוך ביותר. כך גם הצעותיה הפוליטיות הבאות לידי ביטוי ב"כח החדש" הן ירידה אל המכנה המשותף הנמוך ביותר בין כל התנועות הפוליטיות.

מאמי מציגה את שלושת מרכזי הכוח הפוליטי בארץ השמאל הימין והחרדים כפי שמציגים אותם יריביהם בצורה הבוטה ביותר וכפי שלעתים נדמה שגם דעת הקהל הכללית (שאין איש יודע בדיוק מהי אך אנשי התקשורת כדוגמת מאמי מתיימרים להציגה) רואה אותם. דבריה של מאמי הם סיסמאתיים במכוון "השמאל הוא סרטן…הוא חאפז אל אסד" "הימין הוא פאשיסטי…רוצח פנאט" "הדוס הוא מסריח…הוא טפיל גלותי…הוא ימי הביניים הוא שיילוק בע"מ" אולם אין אלה סיסמאות לא מצויות. מצד שני מאמי מציגה לכולם אלטרנטיבה היא "הכח החדש" שמשמעותו נטילת הדברים הטובים מכל אגף חברתי-פוליטי: מהשמאל היא לוקחת "מוסר יהודי שוויוני לכל" מהימין "אגרוף לאומי וצבא אמין" ומהדוסים "כבוד אב ואם ויראת השם". כשכל אלה נמצאים תחת המטריה של אלילת התקשורת מצליחה מאמי לסחוף אחריה את ההמון. אמנם החיבור שהיא עושה בין השמאל הימין והדתיים הוא אבסורדי אולם הוא מזכיר בצורה מבהילה סוג מסוים של אחדות שעליה מדברים הן בפוליטיקה והן בתקשורת. אחדות שמבוססת על סיסמאות וירידה למכנה משותף נמוך. אחדות שבסופו של דבר מתעלמת מבעיות כלכליות ומיצירה תרבותית. אחדות המתבססת בעיקר על שלילת הקיים ועל כן מובילה למלחמה ולמוות.

במישור הקיומי-פילוסופי מאמי מגיעה למצב בו היא אינה רוצה עוד לחיות ואינה משלימה עם האל שעשה שלום בשמיו אך לא בשמיה ולכן היא אומרת במה שהוא לדעתי המשפט המזעזע ביותר באופרת הרוק: "תן לנו גולגלות ועצמות ונעשה מלחמה בשמיך" כלומר היא מוותרת על האוטופיה של עשיית שלום עלינו לטובת האנטי-אוטופיה של עשיית מלחמה גם בשמיים. במישור הפוליטי היא יוצאת למלחמה מתוך יאוש מהמערכות הקימות ומתוך תחושה של אין מוצא המורכב לא רק מהאיום החיצוני אלא בעיקר מתוך בעיות הפנים שהן הבעיות המרכזיות שמוצגות לאורך כל חלקו הראשון של המחזה (למעט שיר אחד) ולאורך חלקים ניכרים מחלקו השני עד שנדמה כאילו העיסוק באיום החיצוני הוא כמעט כיסוי לבעיות הפנים.

 "מאמי–  אופרת רוק" היא יצירה כמעט מיואשת. חייה של מאמי כמו המצב הפוליטי-חברתי הגרוע בכל המישורים החל ממצבן של עירות הפיתוח וכלה בכיבוש ובמצב המלחמה הם כמעט גזירת גורל. ואף על פי כן מתן הביטוי למחאה הוא כבר מעשה. הסיום אינו אופטימי במובן זה שאין בו אשליות לכך שפצעים יגלידו אולם הוא כן קורא לפעולה שכן הצעקה יכולה אולי למנוע אותנו מלחזור אל "השדות האדומים". אולם אם ברצוננו שלצעקה זו יהיה הד הרי שיש לכונן אלטרנטיבה תרבותית חברתית ופוליטית למאמי. אין הכוונה למפלגת מרכז אלא לתנועה רדיקלית (שביטויה אינו רק מפלגתי אלא גם תרבותי וכלכלי) שאינה לוקחת מכל צד בחברה הישראלית את חלקו בקונצנזוס אלא היא פועלת ליצירת דבר חדש, קונצנזוס חדש ובעיקר היא פועלת לחמוק מהיאוש. אחרת הצעקה שבמציאות תשאר כפי שהיא במחזה: צעקת היאוש, צעקת התבונה היוצאת מפיו של הצמח שאינו יכול לראות, לנוע ולדבר לא כל שכן לצעוק.   
       

מילות השירים הנידונים (את מילות יתר השירים כמו גם את ביצועם המוסיקלי המשובח ניתן למצוא בדיסק או בהופעה):

מאמי סופר סטאר
מאמי אוהבת
מאמי מבינה
מאמי מבקרת
מאמי אמינה
מאמי רותחת
מאמי מקסחת
מאמי רוצחת…
שלוש, שתיים, אחת.
תזוזת הכוחות של שתי הדיוויזיות שצולמה מהאוויר
תפר את האיזון
בגבול הסורי.
סוד ידוע שהוחלט
בחמ"ל של המטכ"ל
להלום בסוף נובמבר
במילציות של אמל,
שעון החול אוזל,
אסור לחשוב לאט –
נעיף את לבנון קיבינימט!
נעיף את לבנון קיבינימט!
מאמי אוהבת…
הספר החדש שנדון בו השבוע
מונח פה לפני צופה יקר.
רומן עם כשל סטרוקטורלי
מין תצלום מצב בנאלי
בעל סינדרום אדיפאלי
לא חורג מהאנאלי.
ספר אינפנטילי, מעורר בחילה,
חסל אותו השמד אותו וזרוק לאסלה.
שעון החול אוזל,
הספר אין לו סוף –
קח את הספר ותשרוף!
קח את הספר ותשרוף!
מאמי אוהבת…
הויסות הנייד שרק הוחל בו השבוע,
ימוטט את מערכת המיסוי.
שכן הדולר והפרנק
תאוצה עומדים לצבור,
בעוד ההון המתואם
אינו מצליח לעבור,
שעון החול אוזל,
עזוב את התפ"ס שים את כל הכסף בקרקס!
הקרקס של מאמי
בוא אל הקרקס הגדול של מאמי,
עזוב מה יהיה
עזוב מה היה.
בוא אל הקרקס הגדול של מאמי,
בוא אל הקסם
אל החוויה!
מהרומהרו
לקרקס של מאמי,
הדלתות ננעלות
הגיע הזמן!
לאחר אלפיים שנות
בעברית ובצבע –
הקרקס של מאמי
כחול לבן!
אבדייט כללי
מניף את המדד
מבליט בבגד ים
אינפלציה של גמד.
ננסים בכיפות
מרססים בשחור
שלגיה ליברלית
שרואים לה את החור.
בוא אל הקרקס…
שפן שמאלן שפוי
אחראי ואמין
נכנס למיטה עם פרה מהימין.
שר ביטחון במיל
מחופש לפיל
שואב מהתחת
ממשלה בציוויל.
שבכ"ים מורשי
חנינה ובכלל
בתרגילי חיסול
על מתנדבים מהקהל
בוא אל הקרקס…
דוסים קברנים
מרחרחים טובעת
מאשרים לה יהדות
על פי הטבעת.
יזמים וקבלנים
וכל היתר
קופצים ממגדל של תשע מטר!
בוא אל הקרקס…

הכח החדש
השמאל הוא טינופת
השמאל הוא סרטן
שזולל מן הגוף הלאומי
את החמצן,
מתפשט אל המח
הורס בו כל תא
ויונק ומוצץ, -
הוא טפיל, הוא חלאה.
השמאל הוא קדאפי,
הוא חאפז אל אסד
סוטי כל העולם –
ביחד, ביחד!
מרגל בלי בושה
בשביל רוסיה וסין,
קטינות כל הלילה,
ביום הרואין!
הצטרפו אל מאמי, אל הכח החדש!
הימין הוא פאשיסטי
צדקן פסיכופת
מוסד של רובוטים
רוצח פנאט…
בוא ניזכר באלילי הימין
מוסוליני ופרנקו
ואידי אמין!
חזון הימין
הוא מן גטו נעול,
פוגרומים כל לילה,
בבוקר תגמול.
נכון שחוק הוא חוק
אך המדינה לחוד,
אז תקע כדור בראש
לכל חשוד!
הצטרפו אל מאמי, אל הכח החדש!
הדוס הוא מסריח
טפיל גלותי
אונס בלי בושה
גם אותך, גם אותי.
שחורים – החוצה!
ממזרים – החוצה!
שפוכים וכרותים
ובני זונה החוצה!
הוא ימי הביניים
הוא שיילוק בע"מ,
את השטריימל שלו
הוא כופה על כולם!
כשהוא דן בשמיטה
והוא דן במיטה
והוא דן בכשרות –
החזיר הוא אתה!
הצטרפו אל מאמי, אל הכח החדש!
קח מהשמאל
מה שטוב בשמאל,
מוסר יהודי שוויוני לכל!
קח מהימין
מה שטוב בימין:
אגרוף לאומי וצבא אמין!
קח מהדוסים מה שיש להם:
כבוד אב ואם ויראת השם!
הצטרפו אל מאמי, הכח החדש!   
          
הזמן לא ירפא
הזמן לא ירפא
הפצע לא יגליד
את מה שלא תצעק
אף אחד לא יגיד.
את מה שלא תצעק
אף אחד לא יגיד.
היי הופ, איך חלפו השנים,
השבט חוזר אל השדות האדומים.