סוזן מאת לאונרד כהן בתרגומו של יואב
סוזן לוקחת אותך מטה, למקומה ליד הנחל
אתה יכול לשמוע את הסירות חולפות, אתה יכול לבלות איתה את הלילה
ואתה יודע שהיא חצי משוגעת, אך בגלל זה אתה רוצה להיות שם
והיא מאכילה אותך תה ותפוזים שהגיעו מרוחק מסין
וכשאתה עומד לאמר לה שאין לך אהבה לתת לה
היא מביאה אותך לאורך הגל ומניחה לנחל לענות
שתמיד היית אהובה
ואתה רוצה לנדוד איתה ואתה רוצה לנדוד על עיוור
ואתה שהיא תבטח בך
כי נגעת בגופה המושלם ברוחך
וישו היה ספן כשהלך על פני המים
והוא בילה זמן רב צופה ממרום מגדלו הבודד
וכשידע לבטח כי רק טובעים יראוהו הוא אמר
"כל בני האדם יהיו פסנים, עד שהשמיים ישחררוהם"
אך הוא עצמו נשבר, הרבה לפני שהשמיים נפתחו לו
אבוד כמעט אנוש הוא תחת חכמתך כמו אבן
ואתה רוצה לנדוד עמו ואתה רוצה לנדוד על עיוור
ואתה יודע שתוכל לבטוח בו
כי הוא נגע בגופך המושלם ברוחו
עכשיו סוזן לוקחת את ידך והיא מובילה אותך לנחל
היא לובשת סמרטוטים ונוצות מדוכן צבא הישועה
והשמש נשפכת כמו דבש על הגברת של המזח
והיא מראה לך היכן להסתכל בין הזבל והפרחים
יש גיבורים בתוך עשב הים, יש ילדים בתוך השחר
הם נרכנים החוצה לאהבה והם ירכנו ככה לנצח
כשסוזן מחזיקה במראה
ואתה רוצה לנדוד עמה ואתה רוצה לנדוד על עיוור
ואתה יודע שהיא בטח בך
כי נגעת בופה המושלם ברוחך.
|
