לכבוד הנשיא ולכבוד הרקטור

גם אני פונה אליכם מתוך דאגה עמוקה. דאגה עמוקה לא לשלום הסימסטר אלא לשלום ההשכלה הגבוהה בארץ. חשיבות ההשכלה הגבוהה היא שמביאה אותי להפסיק לצערי את עבודתי המחקרית כתלמיד תואר שני, לעזוב את הספריה והמחשב על מנת להשתתף בפעילויות הסברה ומחאה והיא שמביאה אותי להיות נכון גם לוותר על הסימסטר. חששותי רק מתגברים לאור האיגרת ששלחתם שרק מראה עד כמה אתם רחוקים מלהוות דמויות חינוכיות, עד כמה אינכם ראויים לשבת על הכסא שעליו ישבו יהודה ל"ב מאגנס ושמואל הוגו ברגמן, עד כמה אינכם מבינים את חשיבותה של האקדמיה לחברה ולמדינה.

האוניברסיטה אינה מוסד שמכשיר חוקרים כאילו היתה מפעל. האוניברסיטה היא מוסד שמטרתו לשמש כמוקד השיח הציבורי המלומד, כמקום שבו תמתח הביקורת על החברה ושבו יוכלו להשמע הדעות הרדיקליות ביותר כל עוד הן מנומקות היטב. ככזו על האוניברסיטה להתרחק ככל האפשר משימוש בכוח ובאיומים ולהיות מופת לחירות הדיבור המחשבה וגם המחאה. לכן גם על האוניברסיטה להתנהל לא מתוך שיקולי תועלת כלכליים צרים אלא מתוך שיקולים של טובת המחקר וטובת החינוך לתרבות (Bildung) בתוכה ובחברה בכלל. 

לכן ועדה שעוסקת ב" מימון ממשלתי, שכר לימוד, חבילות סיוע, שירותים לסטודנט, עידוד מצוינות במחקר" אינה עוסקת בכל היבטיה של ההשכלה הגבוהה משום שהיא מתבוננת בהשכלה הגבוהה רק מנקודת הראות ה"כלכלית". היא אינה עוסקת למשל באופן שבו האוניברסיטה תהיה מרכז עבור כלל הציבור המשכיל על ידי פרסום ספרים בעברית והרחבת תחום מאזיניה. היא אינה עוסקת באופן שבו האוניברסיטה תהיה הבסיס שעליו נשענים מערכי ההוראה בתיכון.

יתרה מזו ועדה שכזו שבה אין נציגי סגל ואין נציגי סטודנטים היא ועדה כוחנית שאינה מתיימרת אפילו לייצר רב-שיח בין כל הגורמים במערכת. רב-שיח שעליו כחברי הקהילה המדעית עלינו להיות אמונים. לכן כה עצוב הוא שאנחנו נאלצים לשבות על מנת שקולנו כסטודנטים ישמע. ועוד יותר נוראה מכך היא העובדה שאתם כהנהלה אינכם מכבדים את הזכות הדמוקרטית הבסיסית הזו ומנסים לפגוע בה באיומים חסרי בסיס ובהצהרות שוא על סוף השביתה.

התנהגות מבישה זו רק מפחיתה את האמון שיש לי בטיבם של השינויים שיוצעו בועדת שוחט. כאשר ההתנהלות היא כוחנית וחד-צדדית סביר להניח שגם ההצעות תהינה כאלה. ועדת שוחט נראית כועדה שמסקנותיה נכתבו מראש ברוח ההצעות שהוצאו מחוק ההסדרים 2007. לאור זה מילותיך היפות מצטלצלות בשיחדש. דיון בשכר לימוד פירושו העלאתו ב60 אחוז תוך כמה שנים (אלה הנתונים מהחוק הצעת החוק הנ"ל). דיון בחבילות סיוע פירושו ביטול עיקרון האוניברסליות וחזרה לחוקי העניים, דיון בשירותים לסטודנט פירושו עיסוק בשעות ספריה ומחשבים (ולא בכמות הספרים ומאגרי המידע שכה חסרים לי), ועידוד מצוינות במחקר פירושה "גמישות תעסוקתית" כלומר שכר דיפרנציאלי והגדלת מספר המרצים מן החוץ, מה שיפגע בעיקר בשכבת החוקרים הצעירים. 

לכן דווקא בגלל החשיבות הרבה שאני תולה באוניברסיטה העברית הייתי מצפה מראשיה להתנהגות אחרת כזו שתתמוך במאבק הצודק לדיון ראוי במטרות ובמבנה של המוסדות להשכלה גבוהה בארץ.
       
יואב רובין
תלמיד תואר שני בתכנית אישית במדעי הרוח